מרד גיל הזהב! לא! לבית אבות ולא! לדיור מוגן- מסרבים להזדקן!

July 10th, 2016

 

מרד הגיל השלישי!
דמות חדשה הולכת ונשקפת במראה: דמותו  של גיל הזהב המבוגר החדש, האחר, המורד, המסרב להזדקן. אולי זוהי תחילתו שלח: "מרד המבוגרים", שיתפשט ויעצים, יחלחל ויכבוש, עד שיגרום אמות הסיפים החברתיות לרעוד ולהשיל כליל את הסטיגמות המיושנת לגבי הגיל השלישי


אברהם אלון*


עד לפני זמן לא רב זה היה כך: בני 50? מבוגרים מאוד! בני 60? זקנים ממש! בני 70? נו באמת! קשישים מופלגים שמריחים את בית האבות הסיעודי באופק הקרוב.
חרף הכבוד הרב שחלקו להם, ולמרות שמדי פעם נזקקו צעירים לעצתם ולחוכמת החיים שלהם, נדחקו המשתייכים לאוכלוסיית הגיל השלישי, גיל הזהב, אל שולי החברה, שלא לומר אל מחוצה לה.
ההיסטוריה, הספרות והתיאטרון מלאים בדוגמאות ובסיפורים למכביר, המתייגים את הגיל השלישי כפרק חיים של התנתקות והתנוונות ומציבים את המשתתפים בו בפינה נשכחת למדי של המעשה האנושי.
והנה, בהמשך לתהפוכה המופלאה של שלהי המאה ה- 20, שחוללה הישגים מדעיים מדהימים, ולרפואה המתקדמת שהצליחה להאריך חיים, אנו עדים למפנה כביר בהתייחסות אל הגיל המבוגר, ועוד יותר- בדימוי העצמי של כל אותם גברים ונשים המשתייכים אליו. ככל שמתארכת תוחלת החיים, הופך הגיל לעניין יחסי.
אולי זוהי תחילתו של "מרד המבוגרים" (אם נשתמש בפרפראזה על המונח הידוע "מרד הנעורים"), שיתפשט ויעצים, יחלחל ויכבוש, עד אשר יגרום לאמות הסיפים החברתיות לרעוד ולהשיל את התוויות והסטיגמות המיושנות לגבי הגיל השלישי.
פנים חדשות במראה המראה האנושית משקפת נאמנה את הנורמות והמקובלויות החברתיות. המתבונן בה בתשומת לב יראה את מנהגיהם של בני האדם, הליכותיהם, טעמיהם ואופנותיהם, אהבותיהם ושנאותיהם, אליליהם והמבוזים על ידם.
נוכל לראות בה כל מה שמקובל ותקין מול המוזר ויוצא הדופן.
בתוך הבליל העצום הזה הולכת ומתגלפת דמות חדשה במראה: דמותו של הגיל המבוגר. החדש, האחר, המורד.


האומנם מהפיכה?:. האם יש בכך מן ההפתעה?


האם עדים אנו להתרחשות שלא ניתן היה לשער שתקרה? עד מה משקפת התופעה תהליך טבעי שהיה חבוי מן העין וצץ לפתע לעינינו
ראשיתו של התהליך בשינויים החיצוניים שסיגלו לעצמם בני הגיל המבוגר. ככל שהאריכו ימים, הם הפכו להיות מודעים יותר לחזותם וסירבו להשלים עם האותות שהותירו שיני הזמן בפניהם ובגופם.
הנשים היו חלוצות בצביעת השיער, במתיחת עור הפנים, בחיזוק שרירי הבטן, בהצערת הביגוד בליטוש הגזרה ובקיום אורח חיים "נערי" ככל האפשר. בכל אשר תפנה תפגוש היום את אותן אמהות בסביבות גיל ה- 40, המהדסות
בעקבות בנותיהן בגילאי העשרה, מתלבשות כמותן מסגלות לעצמן את חיתוך דיבורן, מתעניינות באותם נושאי שיחה ודיון, צופות באותן תוכניות טלוויזיה ובאותם סרטים, יושבות באותם בתי קפה ומאריכות שיחה בטלפונים הניידים המחוברים אליהן כאינפוזיה.
בעקבותיהן באו בנות ה-60 ותרמו אף הן את חלקן לתהליך "הסירוב להזדקן", כאשר אורחות החיים של הצעירות מהן בעשר שנים מאומצים על ידן בטבעיות כמתאימים גם להן.


בנות ה-70 מהססות קמעה בהסתערותן על היד של שינוי התדמית, אך חזקה עלינו שהיסוס זה הוא קצר ימים, ובעוד שנים מעטות, כאשר תגענה לשם בנות ה-60 של היום, ייפול לידן גם יד זה כפרי בשל...
שימן לב לעובדה המדהימה שאיש אינו רואה עוד בתופעה הזו דבר יוצא דופן בוודאי לא משהו הראוי לגנאי או ללגלוג. כל כך מהר התרגלנו לפני החדשות במראה, עד כי נדמתה בעינינו כאילו היתה איתנו מאז ומעולם. נתן לומר שרובנו מקבלים את הדבר כמובן מאליו.
גם הגברים מתעוררים לאיטם. בניגוד ההסתייגות שמקורה ב"לא נעים" או "לא מקובל", אנו רואים אותם צובעים את שיער ראשם, מכסים את קרחותיהם בפיאות נוכריות, משילים משקל עודף במכוני הכושר, נושאים עיניהם- ולעיתים גם רגליהם- לעבר נשים צעירות מהם בשנים רבות.
כאם התהליך הוא מתון יותר, אולי מפאת ההתעוררות המאוחרת של הגברים, ואולי בשל תעוזתן של הנשים, המדורבנות בתשוקתן המתמדת "להיות יפות".
אפשר להתנבא ולומר שלא ירחק היום בו יגערו הנשים בבעליהם על מראיהם ויפצירו בהם להשיל את מירב סממני הגיל, כפי שנהגו הן עצמן.


מקורות המרי של הגיל השלישי


מנין שואבים בני הגיל הזהב את היוזמה, הכוח, התעוזה, הנחישות וההתמדה בהרימם את נס המרד? מהם מקורותיו של נהר המרי השוצף, שאגן ההיקוות שלו מקיף חתכי גיל רחבים כל כך? כיצד הוא הפך לתופעה כה מרכזית ובולטת במאה ה- 21?

  • המקור הראשון: בריאות משתפרת, הרפואה המודרנית תורמת לא רק להארכת החיים, אלא גם למצב בריאותם של המתקדמים בגיל. שורה ארוכה של פעולות מביאה להגברת המודעות של הבריות לבריאותן: צמצום גורמי סיכון כגון עישון או משקל יתר, מעקב קפדני במקרה של השפעות תורשתיות אפשריות, בדיקות רפואיות תקופתיות, ובנוסף- היכולת המשתפרת לגילוי מוקדם של מפגעים בריאותיים העלולים לגרום למוות, חיסונים מפני מגפות, וידע רפואי מצטבר כפרי של מרכזי מחקר עולמיים מתקדמים .כאשר מצב הבריאות מאפשר זאת, מתועלות האנרגיות לפעילויות היוצרות קצב חיים אחר ואורח חיים שונה גם בגיל המתקדם.
  • המקור השני: רמת חיים בעלייה- ברוב מדינות המערב עולה רמת החיים בקצב שנתי של כ-2%. נתון זה עובר, כמובן, תנודות לכאן או לכאן, אך ניתן לראותו כממוצע מקובל. ואכן, התבוננות קרובה בבני הגיל המבוגר מגלה שרמת חייהם גבוהה בהרבה מזו של אלה שנמנו על הגיל המבוגר לפני 30, 40 ואפילו 20 שנה. חלקם צברו רכוש ונכסים, לאחרים יש פקדונות וחסכונות בבנקים, לא מעטים מהם זכאים לתשלומי פנסיה מובטחים ממקומות עבודתם לשעבר, בנוסף לקצבת הביטוח הלאומי.
  • זאת ועוד: בני הגיל המבוגר אינם נושאים עוד בנטל הכבד של תשלומי משכנתא, גידול ילדים, כלכלתם וחינכם, והם יכולים להקצות חלק מיכולת הקנייה שלהם למטרות אחרות ההופכות לפתע חשובות לא פחות: פינוק, רוגע, אסתטיקה, בידור ושעשוע, השכלה ותרבות, תחביבים וטיולים.
  • המקור השלישי: "לעשות לביתי"- דומה ששינוי ערכים בולט במיוחד חל דווקא בתחום זה. המבוגרים של ימינו הסירו מעליהם את גלימת "אי הנעימות" ואינם מתביישים עוד להעמיד את עצמם ואת חייהם במרכז התעניינותם. רובם יאמרו בפה מלא כי עשו די למען ילדיהם וכי הגיעה העת "לעשות לביתם". מכל עבר אתה שומע נעימות חדשות שבמרכזן: "אם לא נעשה עכשיו אז מתי?". כך, למשל, תופעת הסבא והסבתא כ"בייבי סיטר האוטומטי" אינה כה רווחת יותר, הסיוע בטיפול בנכדים נעשה מתוך רצון ונכונות ואינו מובן מאליו, ארוחות השבת תלויות ברצונה הטוב של הסבתא

אלה הם שינויים עמוקים בדפוסי ההתנהגות של בני הגיל המבוגר, ודומה שגל זה נמצא רק בראשית התעצמותו, ואחרי שיצבור תנופה מספקת, יסחוף עמו את שיירי הבושה ונורמות ששררו שנים רבות ביחסים הבין-דוריים.
כל אלה מפנים, כאמור, זמן, כוח, משאבים והזדמנויות לטריטוריות חדשות, הנכבשות במהירות בצעדם הנחוש של בני הגיל המבוגר.

[אני חושב שגם הפחד מהמעבר לבית אבות סיעודי והטלטלות וחוסר האונים הכרוך בכך הוא גורם שמאיץ את העניין - העורך]


"קו המשווה" של גיל הזהב הביולוגי


הילדים של ימינו אצים, כאמור, להתבגר, בעוד המבוגרים ממהרים "להתיילד, ועוטים על גילם המצטבר כסות צעירה ככל שיוכלו.
האם יהיו אלה קווים מקבילים שאינם נפגשים לעולם או שמא מתקדמים הם לעבר "הצטלבות בין דורית" מעניינת?
לדעתי סבירותה של האפשרות השנייה גדולה יותר. כבר כיום אנו רואים כיצד מעדיפים הילדים ובני הנוער שהוריהם ייראו צעירים ככל האפשר. סבא וסבתא בעלי מראה צעיר ורוח רעננה הם נכס ומקור לגאווה, ואם גם יכירו את גיבורי התרבות של נכדיהם או ישלטו בעגה המדוברת, הם יוגדרו כ"אחלה" של ממש.
גם הטכנולוגיה המודרנית מזמנת מקומות מפגש לא מעטים בצטלבות הבין- דורית. טלו, למשל, את הדואר האלקטרוני הפותח במה חדשה לתקשורת הבין- דורית, את הצ'טים המאפשרים שיחה רב- גילית, את הודעות ה- S.M.S הצוברת תאוצה ומדלגות על פני פערי הגיל, ועוד כיוצא באלה דוגמאות למכביר.
ייתכן שאנו קרבים במהירות לעברו של "קו משווה" ביולוגי, שבו היום האנושי ארוך יותר, הנופים ירוקים יותר, רוחות המערב מתונות יותר והנורמות גמישות וסובלניות יותר.
אולי נטייל בקרוב לחופו של "ים גילים" חדש, נחכך רגלינו בחול הרך של חיים ארוכים יותר, ולאחר ליללה הזוי נצפה בזריחתה של שמש המאירה זן אנושי חדש.
או אז תשלים תנועת המרי של המבוגרים את משימתה...


*הכותב הוא בעל תואר שני במינהל עסקים וחינוך, מומחה לפיתוח איכות חיים בגיל המבוגר, מפרסם בקביעות מאמרים, שירים וסיפורים, מחבר הרומן "מריונטות"