מחאת המעשנת

August 14th, 2016

 

אני מעשנת. אני אוהבת לעשן. אני מודעת לסכנות הטמונות בעישון ולנזק הבריאותי. אבל אני אדם מבוגר וזכותי לקבל את ההחלטות בכל הקשור לגופי.

אני יוצאת נגד כל חוקי העישון. זה פשוט לא פייר לקחת אוכלוסיה שלמה ולא קטנה ולפגוע בה. אז נכון, עישון במקומות ציבורים מפריע , אבל למה לא לאפשר לנו המעשנים לעשן במקומות המיועדים לכך. מעטים מאד המקומות בהם יש פינות עישון. לרוב זורקים אותנו לרחוב- לחמסין או לגשם. לנו לא מגיע כלום? אין לנו זכויות?

אם אנחנו מיעוט, אז אדרבא, יש להגן עלינו. במדינה דמוקרטית, הדמוקרטיה היא לא דאגה לרוב, כי הרוב לא צריך שידאגו לו. בדמוקרטיה דואגים למיעוט. וזה מוביל אותי להעלאת מחירי הסיגריות לאחרונה.

נניח שהיו מעלים את מחירי החלב באותו שיעור שהעלו את מחירי הסיגריות - היה קם פה כל צעקה ומחאה חברתית היתה פורצת. אז למה חלב כן וסיגריות לא? משום שחלב הרוב שותים והרוב יודע להגן על עצמו. מעשנים הם מיעוט ואת המיעוט החלטנו כבר שרומסים בישראל.

הייתי רוצה לחיות בעולם שבו הכל מתחשבים בהכל לכולם יעשו זכויות, למעשנים וללא מעשנים